<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' מלקות פ"א</h1>
<h2>דף יג.</h2>
מצות עשה להלקות מאתים ושבעה, והסימן מכה ר'ב'ה' או י'ל'ק'ו' ז'ר'י'ם', שנאמר [דברים כ"ה] והפילו השופט והכהו לפניו. ואע"פ שמלקות בשלשה, במקום מיתה עומדת. ואלו הן הלוקין. כל לאו שיש בו כרת ואין בו מיתת בית דין. ואלו הן הלוקין כ"א, הבא על אח[ו]תו, על אחות אביו, על אחות אמו, על אחות אשתו, [על אשת אחיו], על אשת אחי אביו, על הנדה, אוכל חלב, אוכל דם, אוכל חמץ, אוכל ביום הכפורים, עושה מלאכה ביום הכפורים, אוכל נותר, אוכל פגול, טמא [ש]אוכל בשר קדש, טמא שנכנס לעזרה, שוחט קדשים בחוץ, מעלה קדשים בחוץ, המפטם השמן, הסך בשמן המשחה, המפטם הקטרת. כל לאו של חייבי מיתת שמים ויש בהן מעשה, י"ח. זר שאכל תרומה גדולה טמאה או טהורה, זר שאכל תרומת מעשר, זר שאכל בכורים אחר שנכנס בירושלים, זר שאכל חלה, אוכל טבל שלא הורם ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, אוכל מעסה שלא הורמה חלתה, כהן טמא שאכל תרומה טהורה, כהן שנכנס לבית קדש הקדשים שלא לעבודה, כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה, לוי שעבד בעבודת כהנים, זר ששמש במקדש, מחוסר בגדים שעבד, כהן טמא ששמש, ושתוי יין ששמש, טבול יום ששמש, מחוסר כפורים ששמש, פרוע ראש ששמש, קרוע בגדים ששמש. אבל המש(ת)מש בלא קדוש ידים ורגלים, אע"פ שחייב מיתה, אינו לוקה מפני שהיא מצות עשה. וכן נביא שכבש נבואתו, או שעבר על דברי עצמו, והעובר על דברי הנביא, אע"פ ששלשתן במיתה אין לוקין שהן [באין] מכלל עשה, שנאמר [דברים י"ח], (ו)אליו תשמעון. כל לאו שאין בו כרת ולא מיתה שלוקין, קס"ח. העושה צלם, העושה צורה לנוי, הפונה אל האלילים, המקים מצבה, הנוטע אילן במקדש, הנותן אבן משכית, הנודר בשם ע"ז, הנשבע בשמם, הנהנה בם, הבונה עיר הנדחת, הנהנה מעיר הנדחת, העושה כחקת הגוים, הקוסם, המעונן, המנחש, החובר, הדורש אל המתים, המוחק השם וכיוצא בו כגון הורס אבן ממזבח או שורף עץ מן המקדש, המכבה אש מהמזבח, העולה עליו במעלות, הנכנס לעזרה בבגדים טמאים, זב ודוגמתו שנכנס להר הבית, המסיר בדי ארון, המזיח החשן מעל האפד, הקורע פי המעיל, המקריב על מזבח הזהב, כהן שנכנס להיכל שלא בשעת עבדה, בעל מום שנכנס לשם, שתוי שנכנס לשם, בעל מום ששמש, ערל ששמש, כהן שעבד בעבדת הלוים, כהן שנכנס למקדש פרוע ראש, כהן שנכנס למקדש קרוע בגדים, המקדיש בעלי מומין, השוחטם, הזורק דמיהם, המקטיר אמוריהם, המקריב קרבנות גוים בעלי מומין, המטיל מום בקדשים, העובד בקדשים, הגוזזם, המקטיר שאור או דבש, העושה שירי מנחות [חמץ], המקריב בלא מלח, המקריב אתנן [או] מחיר, הנותן שמן על מנחת חוטא, הנותן עליה לבונה, הנותן שמן בקרבן סוטה, הנותן בו לבונה, המבדיל בחטאת העוף, הממיר בקדשי מזבח, האוכל בשר קדש שנטמא, האוכל מפסולי המוקדשין, כהן שאכל בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה, זר שאכל בשר קדשים אחר מתן דמים, זר שאכל בשר בכור, כהנת שנשאה לזר שאכלה חזה ושוק אפילו לאחר מיתת בעלה, חללה שאכלה תרומה, [האוכל קדשים קלים קודם זריקת דמים], האוכל קדשים קלים חוץ לירושלים, האוכל בכור חוץ לירושלים, האוכל מעשר שני אחר שראה פני הבית חוץ לירושלים, כהן שאכל בכורים משנכנסו לירושלים [קודם הנחה בעזרה, כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים] אחר שהונחו בעזרה, האוכל בירושלים מעשר שני שנטמא קודם שיפדה, טמא שאכל מעשר שני הטהור בירושלים, האוכל (בירושלים) [מעשר שני באנינות] וכן כל (האוכל) הקדשים, ערל שאכל בשר קדש או תרומות, האוכל ממנחת כהן וכן מכל דבר שהוא כליל, האוכל מבשר חטא[ו]ת הנשרפות וכן מכל הטעון שריפה, השוחט פסח על החמץ, השובר בו עצם בין בראשון בין בשני, המוציא בשרו חוץ מחבורתו, האוכל מבשרו חוץ לחבורתו, האוכל מבשרו נא או מבושל, הנהנה מן ההקדש במזיד, האוכל טבל שעדיין לא הופרש ממנו מעשר אפילו מעשר עני אע"פ שהורמו תרומ[ו]תיו, האוכל מבשר נפש חיה שנגמר דינה לסקילה אע"פ שנשחטה, האוכל בהמה טמאה, האוכל עוף טמא, האוכל דג טמא, האוכל שרץ העוף, האוכל שרץ הארץ, האוכל שרץ המים, האוכל רמש האדמה אע"פ שאינו רבה, האוכל תולעים שבפירות אחר שפרשו, האוכל נבלה, האוכל טרפה, האוכל אבר מן החי, האוכל גיד הנשה, האוכל בשר בחלב, [המבשל בשר בחלב], האוכל מתבואה חדשה קודם הבאת העומר, האוכל ערלה, האוכל כלאי הכרם, האוכל תערובת חמץ בפסח, האוכל חמץ אחר חצות, המקיים חמץ בפסח ברשותו כגון שחימץ עיסתו, השותה יין נסך, נזיר שאכל מגפן היין, נזיר שגלח, נזיר ש[נ]טמא למת, המגלח הנתק, החותך סמני הצרעת או שכואן, העובד בנחל שנערפה בו העגלה, הזורע ארץ ישראל בשביעית, הזומר אילן בשביעית, הקוצר ספיח בלא שינוי, הבוצר בלא שינוי, הזורע בשנת היובל, הקוצר בשנת היובל בלא שינוי, הבוצר בשנת היובל בלא שינוי, המכלה פאת השדה ולא נתנה לעני, המעולל כרמו ולא נתנו לעני, המלקט לקט ולא נתנו לעני, המלקט פרט כרמו ולא נתנו לעני, הלוקח עומר השכחה ולא נתנו לעני, הלוקח אם על הבנים ולא שלח האם, הזורע כלאים בארץ בזרעים, הזורע כלאי הכרם בארץ, המרכיב אילנות כלאים בכל מקום, המרביע בהמת כלאים בכל מקום, המנהיג כלאים בכל מקום, החוסם בהמה בעת מלאכה בכל מקום, השוחט אותו ואת בנו בכל מקום, הממשכן חברו בידו ולא החזיר לו העבוט, החובל אלמנה ולא החזיר המשכון, החובל כלים שעושין בהן אוכל נפש, עד זומם שאין בו תשלומין, המכה חברו הכאה שאין בה שוה פרוטה, בן סורר ומורה בעדות ראשונה, המוציא שם רע שנמצא דברו שקר, המקלל חברו בשם, הנשבע לשקר, הנשבע לשוא, המחלל נדרו, היוצא חוץ לתחום שבת, העושה מלאכה ביום טוב, המקיף פאת ראשו, המקיף פאת זקן, השורט על הנפש, הקורח ראשו על המת, הכותב כתובת קעקע, הלובש שעטנז, הקוצץ אילני מאכל, איש הלובש מלבושי אשה, אשה שלבשה מלבושי איש, כהן שנטמא למת, כהן שקדש זונה ובעלה, או שקדש גרושה ובעלה, או שקדש חללה ובעלה, וכהן גדול שבעל אלמנה אע"פ שלא קדשה, המחזיר גרושתו אחר שנתקדשה, הנושא זקוקה ליבם, הבא על הקדשה, ממזר שנשא בת ישראל ובעל, פצוע דכא שנשא בת ישראל ובעל, המסרס איש וכן שאר זכר בהמה וחיה ועוף, אונס שגרש אנוסתו ולא החזירה, מוציא שם רע שגרש אשתו ולא החזירה, הקורב אל העריות בדרך מדרכי הזנות אע"פ שלא גלה ערוה וזה החשוד על העריות, המ[ת]חתן בגוים, גר עמ[ו]ני שנשא בת ישראל ובעל, [גר מואבי שנשא בת ישראל ובעל], מלך שהרבה נשים, מלך שהרבה סוסים, מלך שהרבה כסף וזהב.
בכל אלו הלאוין לוקין. אבל כל לאו (ולאו) שאין בו מעשה, כגון הולך רכיל (וקוסם) ונוטר ונוקם ונושא שמע שוא לא לוקה, חוץ מנשבע וממיר ומקלל חברו בשם. וכל לאו שניתן באזהרת מיתת בית דין, כגון לא תנאף, לא תעשה מלאכה בשבת, לא לוקה. כל לאו שניתן לתשלומין, כגון לא תגזול, לא תגנוב, לא לוקה. וכל לאו שנתק לעשה, כגון לא תקח האם על הבנים, לא תכלה פאת שדך, לא לוקה אלא אם לא קיים עשה שבה[ן]. וכל לאו שבכללות, וזהו לאו אחד שכולל עניינים הרבה, כגון לא תאכלו על הדם, וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני ופלוני, הואיל ולא ייחד לאו לכל אחד ואחד לא לוקה אלא אם כן חלק אותם בלאוין אחרים, כגון לא ימצא בך מעביר בנו... (ו)קוסם... ומנחש. והרי חלק בלאוין אחרים ואמר, לא תנחשו ולא תעוננו. וא"כ לוקה על כל אחד ואחד אע"פ דהוי לאו בכללות. וכן אמור מפי השמועה שנחלקו לאו הכללות, לוקה על כל אחד ואחד. כגון ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וחייב על שלשתן שלש מלקיות, מפי הקבלה. אבל לא תאכלו ממנו נא ובשל מבושל לא לוקה על הנא ועל המבושל שתים אלא אחת.
